נפש האדם מהווה אזור מפגש בין הרוח - הפוטנציאל והייעוד הייחודי של האדם- לבין הגוף, שהינו הכלי למימושו. הבנת היחסים המתקיימים בין חלקים אלה, ושימוש נכון באנרגיה הרגשית הזורמת בתוכנו מסייעת בתהליכי צמיחה, ריפוי והגשמת חזון האדם השלם, היצירתי והמודע.

אני מזמינה אתכם לסייר באתר, להתרשם ממאמרים, יצירות ומסרים בחרוזים. תגובות, הערות ושאלות תתקבלנה בברכה.


ציור אינטואיטיבי אחר

ציור: יעל שיינפלד
התיישבתי לי מול המחשב והתחלתי לכתוב. פתאום התחשק לי לצייר.
אז לא ממש כתבתי כמו שתכננתי וגם לא ממש ציירתי כמו שאני רגילה לצייר. עשיתי 1+1 ויצא 3 - ציור אינטואיטיבי אחר.

חוה ואדם - משוואה עם נעלם

ציור: יעל שיינפלד

חוה ואדם - משוואה עם נעלם

 אדם וחוה /חוה ואדם
וכזכור, גם נחש היה שם איתם.
אותו נחש הנחשב מסית וערמומי
הינו הבסיס לנקודת המפנה, לטעמי.
במבט ראשון אמנם, אין צל של ספק -
בגללו אלוהים את הזוג מסלק.
אך אם ניטיב לחפש בין השורות,
נופתע לגלות תובנות מוכמנות.



*
הסיפור אותו אנו מכירים
הינו סיפור כיסוי ל"דרמה" שמאחורי הקלעים -
לאותה הצגה בה מככבים אנו יום יום,
מבלי להתעורר משינה ארוכה של חלום.
אולם אם נעז להשיל את עורו של הנחש,
נוכל לגלות פה פרוש מחודש,
לפיו הנחש הינו למעשה קולו של אלוהים
הדוחף את חוה לפעולה - מבפנים.
זהו נחש המרמז לניחוש ולקיחת סיכונים
אל מול המגבלות החיצוניות שהפנמנו עם השנים.



*
אם כך הדבר נשאלת השאלה
מדוע הגיב אלוהים בקללה?
ובכן, גם לקללה זו שני היבטים.
ורק לאחד מהם אנו מודעים.
השני הוא ממש היפוכו של דבר,
וראו זה דבר מוזר:



*
אלוהים בעצמת הקללות האימתנית
למעשה "יולד" את הזוג לידה רוחנית.
הכאב והתקפנות הם הצירים הקשים -
בלעדיהם לא יתכנו חיים חדשים.
וזו הסיבה, אם תרצו זאת לראות,
שאדם את האשה בחר חוה לכנות.
מכיוון שבעיצומו של רגע זה מסתתרת חוויה,
כזו של חיים, של חמלה והודיה.



*
הגרוש מגן עדן הוא המתנה הגדולה מכולן,
בזכותה יכולים אנו לברוא את עצמינו כאן בעולם.
בידי כל אחד ואחת טמונה הבחירה
אם להמשיך ולחיות בעולם של טוב ורע,
או לחילופין, להתחבר אל הנשמה - אל קול ה"נחש" שבפנים,
ולצעוד באופן זה בדרך עץ החיים.
או אז הנחש אינו אלא מרפא,
זו האינטואיציה, תחושת הבטן, אם נרצה.



*
הכרובים ממתינים שדרכם נחצה,
את קדושת הרגע הנוכחי נמצה,
ובלהט החרב המתהפכת נהפוך את האיסורים ואת המגבלות
לסימני הדרך אל נשמתינו לעלות.
נבין שאדם, חוה ונחש בתוכנו קיימים,
וסיפורם מחבר אותנו אל האמת שבפנים.
עבר, הווה ועתיד. גוף, נפש ורוח.
עכשיו כבר ברור מדוע אכלה חוה מן ה"תפוח".
וכל שנותר כעת הוא להתבונן בחייך
ולבחון בכל יום מחדש - איכה?!



ממני אליכם בהרבה אהבה,
בתקווה שנשכיל כולנו לחבר את הלב עם החשיבה...