קליפות נושרות, עפות ברוח,
אמת פנימית נחשפת.
ימין ושמאל מתקרבים אט-אט,
עולה יצירה משותפת.
טיפות של אושר מציפות
מיכל פנימי זוהר,
דקות הן הדקות,
הזמן כמעט עוצר.
הכל הופך לבן,
יפה כל-כך, טהור,
הלב יודע מעתה,
אין צורך עוד לזכור.
כל אשר למטה
חובר אל המרומים,
וכאן, ברגע זה
מוטב ללא מילים.
רגעים ספורים לאחר כתיבת שורות אלה, השמיים החלו לחייך...
25.12.10 בחוף הים
וואהו יעל. עד כה, אני חייבת להודות במבוכה - לא הספקתי להכנס אליך לבלוג ולקרוא לעומק.
השבמחקהיום שוב קמתי עם המועקה שרובצת עלי כבר שלושה ימים ולא מרפה ממני.
קראתי את השירים, המאמרים, התבוננתי היטב היטב בתמונות המדהימות שבחרת ובציורים שציירת. ריפאת אותי. ככה, סתם, על הבוקר.
תודה על המילים הנפלאות שאת חולקת. את מדהימה.
איזה יופי לייה! תודה.
השבמחק