נפש האדם מהווה אזור מפגש בין הרוח - הפוטנציאל והייעוד הייחודי של האדם- לבין הגוף, שהינו הכלי למימושו. הבנת היחסים המתקיימים בין חלקים אלה, ושימוש נכון באנרגיה הרגשית הזורמת בתוכנו מסייעת בתהליכי צמיחה, ריפוי והגשמת חזון האדם השלם, היצירתי והמודע.

אני מזמינה אתכם לסייר באתר, להתרשם ממאמרים, יצירות ומסרים בחרוזים. תגובות, הערות ושאלות תתקבלנה בברכה.


חיים מתוקים באמת

טרנספורמציה של אנרגיה - חשיבות חילוף החומרים הרגשי בתהליכי הרזיה

תהליכי חילוף החומרים בגופנו, חשיבות המאזן הקלורי והפעילות הגופנית זוכים להתייחסות רבה בהקשר לשיטות ותהליכי הרזיה ושמירה על משקל תקין, ובצדק. אך מהו אחוז האנשים באוכלוסיה המתמודד עם בעיות אכילה ומשקל, למרות הידע הרב שברשותו בנושאים אלה? מדוע ישנו פער כה גדול בין הבנת הצעדים שעלינו לנקוט לבין היכולת ליישמם בכל הנוגע לענייני תזונה, משקל והרזיה? וחשוב מכל – מה עלינו לעשות אחרת?

במאמר זה ובמאמרים הבאים אתייחס לשאלות אלה, תוך הפניית הזרקור להיבטים הרגשיים, שלהערכתי אינם זוכים כיום להתייחסות מספקת בהקשר זה, וגם אם הם זוכים לה, מופנית ההתייחסות לכיוון הפסיכופתולוגי ולא מספיק לכיוון של מניעה ויצירת בריאות, באמצעות הבנה ושימוש בכוחה המרפא של הנפש בתהליכי שינוי רצויים.

כיום מצוי ברשותנו ידע רב בכל הנוגע לתהליך חילוף החומרים הפיזי בגופנו, זה האחראי לקליטה ופרוק של חומרים המתקבלים מהסביבה, תוך פליטת פסולת, שחרור אנרגיה ושימוש באנרגיה המתקבלת לצורך תהליכי בניה של הגוף. אנשים המבקשים לרזות או לשמור על משקל תקין מבינים שישנה חשיבות לאיכות המזון שהם צורכים, לערך הקלורי ולערך הגליקמי שלו. הם מודעים לחשיבות הפעילות הגופנית ושריפת הקלוריות העודפות. אך נוסף לכל אלה ישנו גם היבט רגשי לאכילה, אשר מצליח לעיתים קרובות מאד לעקוף את השכל הישר ולסכל שינויים התנהגותיים רצויים.

לעיתים דומה המצב למעין זירת מאבק בין השכל והרגש, בין החלק הגברי, הרציונאלי, מכוון המטרה, הפיזי, המתמקד בחוץ, לבין החלק הנשי, הרגשי, המשתוקק, המכוון פנימה. בכל הנוגע לעשייה אנו לרוב מודעים הרבה יותר ולעיתים משלים את עצמנו שזה מספיק, אך עד שלא נכיר יותר ונדע להתמודד עם ה"יריב" שבפנים ואף נתיידד איתו, תהיה זאת אשליה שאנו מתקדמים מאד בתהליך השינוי, כאשר למעשה נחזור שוב ושוב לאותם הרגלים המתכחשים לחלק עמוק ומהותי בתוכנו, התובע התייחסות וביטוי בכל מחיר.

כמו שקיים תהליך חילוף החומרים פיזי, ישנו גם תהליך רגשי מקביל. אנו חשופים מן הרגע הראשון בחיינו לסביבה שמזינה אותנו רגשית. אנו סופגים אל תוך המערכת שלנו בכל רגע נתון מטען רגשי מן הסביבה. באותה מידה אנו גם פולטים ומשליכים רגשות אל הסביבה ופועלים מתוך מחסן האנרגיה הרגשית, שהינו מיכל הדלק המוטיבציוני שלנו. כל הדינאמיקה שלנו עם העולם מתבססת על תהליך זה.

את תהליך חילוף החומרים הפיזי ניתן לאפיין כתהליך מעגלי-ספיראלי המורכב משני היבטים: הראשון כולל פירוק ושחרור אנרגיה, והשני כולל יצירה של חומרים מורכבים לצורכי בניית הגוף. שני היבטים אלה משלימים זה את זה ומאפשרים לטרנספורמציה של אנרגיה להתרחש. גם לקצב התהליך ישנה חשיבות. ככל שהוא מתנהל ללא עיכובים, ולא נותרים עודפים של אנרגיה לא מנוצלת, כך טוב ובריא יותר והדבר מסייע בתהליכי ירידה במשקל ושמירה על משקל תקין. כאשר ישנה צריכה עודפת של אנרגיה (קלוריות) או שתהליכי הפרוק והבנייה אינם מתבצעים כראוי, צפוי שיתבטא הדבר בעליה במשקל או בנזק לגוף.

תהליך חילוף החומרים הרגשי משלים ומצוי ביחסי גומלין עם התהליך הפיזי ולכן ישנה חשיבות רבה להתנהלותו התקינה גם ברמה הרגשית. עלינו לשאוף להיות ערים ואחראים לכמות ולאיכות האנרגיה הרגשית שאנו סופגים לתוכנו. זאת ניתן ורצוי לעשות ביחס לכל תחום בחיים, בדרכים שונות ומגוונות, כאשר משותפת להן היכולת לזהות ולהימצא במצבים שהם יותר נעימים לנו ומסבים לנו תחושת עונג וחוויה רגשית של התמלאות, לצד הפחתת מינון שהייתנו במחיצת אנשים או מצבים שאינם מיטיבים עמנו. עלינו לתרגל זאת שוב ושוב, ללמוד לאהוב את עצמנו יותר, להעניק ולהאמין יותר בעצמנו, במקביל לכך שאנו מתרגלים באופן שוטף הפחתה בביקורת העצמית (שתתעקש תמיד לשכנע אותנו אחרת). היכולת לעשות זאת מייצרת בהדרגה הפחתה באירועי אכילה רגשית, הנובעת בין היתר מהימצאותם של רגשות שלא נוח לנו איתם בקרבנו (שלעיתים מקורם מחוץ לנו), המובילה באופן לא מודע לנטייה לצרוך אוכל מיותר על מנת לא לחוש אותם ו"לבלוע" אותם עם האוכל.

בנוסף, עלינו להיות אחראיים על תהליכי הפרוק והבנייה במרחב האנרגיה הרגשית שלנו, באמצעות הזרמתה השוטפת באופן יצירתי. לא די בכך שנגביר באופן מודע את נוכחותם של רגשות שטוב לנו עמם, ובאופן מצער ישנה דווקא נטייה נפוצה להיעצר בשלב זה. רגשות (כל ספקטרום הרגשות!) הינם תוצר של החלקים החיים בתוכנו, הם מבקשים להתממש, להשתחרר ולבוא לידי ביטוי באופן חופשי בעולם החיצוני. ילדים יודעים לעשות זאת היטב. הם אינם מגבילים עצמם בביטוי הספונטאני והיצירתי של רגשותיהם, כשם שהם אינם מגבילים את יציאותיהם הפיזיות (האם הבחנתם פעם בתחושת הסיפוק של ילד העושה את צרכיו וחש גאווה ביצירתו?). זהו תהליך טבעי המייצג באופן הכי קונקרטי את הקשר בין שתי הרמות של השחרור היצירתי, הפיזי והרגשי. אנו יכולים לדבר על רגשותינו, להבינם ולנתחם, אך אם נסתפק בכך יהיה הדבר דומה לתהליך התאפקות ארוך ומזיק המעכב תהליכי טרנספורמציה. אותו חומר רגשי שאינו משתחרר באופן יצירתי, נותר בפנים, מכאיב וצורך אנרגיה שבמצב תקין היתה מופנית לתהליכים חיוניים של צמיחה בריאה.

היצירתיות הרגשית הספונטאנית והאינטואיטיבית, זו המתרחשת במרחב מכיל ומאפשר ומשלבת אלמנטים של חידוש, משחק ואלתור, מסייעת בתהליכי פרוק ושחרור של אנרגיה רגשית הנוטה להצטבר בקרבנו. היא מאפשרת לנצל מאגרים אנרגטיים שלמים הקיימים בתוכנו שאחרת היו נותרים תקועים ומכווצים. לכאורה אולי, אין קשר ישיר בין הדברים אך יש להבין שזו בדיוק המלכודת. אנרגיה רגשית שאינה בזרימה תובעת מאיתנו משאבים רבים ומשפיעה רבות על תפקודנו ובריאותנו. הרעב הרגשי המוכר לשמצה הינו בין היתר תוצר של רגשות רעבים וצמאים ליחס ולביטוי ממשי.

הזרמת האנרגיה הרגשית באופן יצירתי וקבוע מסייעת לנו בתהליכי צמיחה אישית. היא מקרבת אותנו אל החלקים האותנטיים שלנו, אל הייחודיות שבנו, ובתנאים המתאימים, מסייעת לנו לחוש נפלא במקומות אלה. הרגשות אז מנוצלים, מממשים את ייעודם האמיתי ופחות מקבעים אותנו סביב דפוסים לא רצויים והתנסויות לא נעימות שחוזרות על עצמן. המצב התודעתי והמיוחד הזה בו אנו מאפשרים לחלקים של עצמנו לבוא לידי ביטוי ללא שיפוטיות מאפשר לתהליכי טרנספורמציה להתרחש, וניתן למעשה להגדירו כ"ספורט לנפש" הפותח בתוכנו ובפנינו מרחב שופע אפשרויות.

תהליכי שינוי באופן כללי, ובפרט כאלה המקרבים אותנו אל הטבע הבריא שלנו, לא אמורים להתרחש באווירה לוחמנית מדי. כאשר אנו מנסים להיטיב עם עצמנו לכאורה, באמצעות שינויים התנהגותיים, שאינם לוקחים בחשבון את הצרכים ההתפתחותיים של עולמנו הרגשי, אנו עלולים ליצר בסופו של דבר אווירה פנימית לוחמנית ומעכבת. ניסיונות להשפיע על משקל הגוף ללא התייחסות למנגנוני ההזנה העמוקים שלנו מובילים למעגל מתסכל והרסני, שתורם בעיקר להגברת הביקורת העצמית ולחזרה להרגלים קודמים ביתר שאת. אך כאשר שתי רמות הטרנספורמציה – הפיסית והרגשית - זוכות להתייחסות ומנוהלות בהתאמה, תחושת החיוניות מתעצמת, אנו מצליחים לספק את עצמנו באופן שלם יותר – מה שתורם באופן משמעותי לצמצום התקפי האכילה הרגשית.

ניתן לסכם ולומר כי לאנרגיה הנשית-רגשית שבנו ישנו תפקיד מהותי ורב חשיבות. במידה רבה היא מהווה "עזר כנגד" חלקינו הגבריים, הנוגעים יותר להיבטים הפיזיים והשכליים בחיינו. כאשר אנו משתמשים בה באופן יצירתי ומזרימים אותה נכון, אנו מצמצמים ואף מונעים כך מאבקים פנימיים מיותרים ומנתבים את כוחותינו ביעילות לטובת הפנמת הרגלי חיים בריאים יותר, מאוזנים יותר וקלילים יותר :)




אשמח מאד לקבל את תגובותיכם ולהשיב לשאלות.
באהבה גדולה,

יעל


2 תגובות: