נפש האדם מהווה אזור מפגש בין הרוח - הפוטנציאל והייעוד הייחודי של האדם- לבין הגוף, שהינו הכלי למימושו. הבנת היחסים המתקיימים בין חלקים אלה, ושימוש נכון באנרגיה הרגשית הזורמת בתוכנו מסייעת בתהליכי צמיחה, ריפוי והגשמת חזון האדם השלם, היצירתי והמודע.

אני מזמינה אתכם לסייר באתר, להתרשם ממאמרים, יצירות ומסרים בחרוזים. תגובות, הערות ושאלות תתקבלנה בברכה.


מרעב חדש למאמר מסוג חדש


הרבה זמן לא כתבתי כאן. ניסיתי לכתוב מאמרים נוספים בנושא אכילה רגשית, אבל לא ממש הצלחתי. משהו בתוכי התנגד,סרב לשתף פעולה ולהמשיך לייצר מאמרים מובנים ומאורגנים שמזינים בעיקר את השכל. לאט-לאט הבנתי שמתחילה להתעורר בי תשוקה חדשה - תשוקה להעביר ידע בצורה שתואמת ומשקפת יותר את דרך החקירה והטיפול שלי בנושא -  דרך רגשית, נשית יותר, שמחוברת ומחברת פנימה, דרך המכבדת ומייצרת מרחב מקודש עבור הידע של הנפש השוכן עמוק בתוך הגוף.
אכתוב על כך עוד בהמשך. בינתיים משתפת אותך בחדש.

שכבות של עונג מתוק

מתחשק לי משהו מתוק... ממש מתחשק לי משהו מתוק! במקום ללכת למטבח אני יושבת לכתוב. מחליטה לא להגביל את הכתיבה עם משפטים מובנים הפעם, אלא להשאיר את זה פתוח -  להעז לצלול עמוק אל תוך הגוף, לחוש עד הסוף את הרעב, להזמין אותו למסע יצירתי משותף ומשם לצאת.
נושמת..מחכה לראות מה יעלה. מסכימה להרגיש את הריק... עוצמת עיניים ומתחילה לנשום פנימה אל הבטן... הירכיים....אל תוך האדמה. מחכה בסבלנות "לשמוע" היכן הוא יושב בתוכי עכשיו, מהיכן הוא מדבר אליי... הפוקוס שלי לאט -לאט מופנה לאזור האגן – הרעב מדבר אלי משם. הוא מזמין אותי לצלול פנימה ואני נענית. מה מחכה לי שם הפעם – אינני יודעת, אבל ברור לי שהרעב מבקש לחשוף בפניי סודות נוספים...מתקדמת לעברו וחושבת לעצמי מחויכת: "איך השתנו היחסים בינינו! פעם כל-כך פחדתי ממנו, כל-כך ניסיתי לשלוט בו... פחדתי מעצמי, מהסודות והידע שקיימים בתוכי... פחדתי מהגוף הנשי שלי, שכולו תשוקה אחת גדולה... איזו דרך עשינו מאז ביחד- הרעב שלי ואני! " אני באמת גאה בנו ומודה לו כל-כך.
אני ממשיכה. צוללת פנימה במימי המעיין שבתוכי , מרגישה לגמרי בעולם אחר. זוהי המתיקות שביקשתי לי... כל-כך נעים לי כאן! יכולתי לשחות פה לנצח...תחושת החיבור הזו ממלאת אותי בעונג... והצורך ב"משהו מתוק" נעלם כלא היה.
מקשיבה לשקט... מגלה שעדיין משהו לא לגמרי רגוע, יש בי עדיין אי-שקט שקורא לי להמשיך להעמיק ולגלות עוד ממה שאני רעבה לו. הרעב הזה הוא לא ברמת הגוף ואפילו לא ברמת הרגש. זהו רעב עמוק ברמת המהות, המשתוקקת לבוא לידי ביטוי בעולם...
היא מבקשת ממני למצוא דרך  לחוות את המתיקות שבחיבור בינה ובין גופי ולהדהד אותה גם כשהפוקוס שלי מופנה החוצה – להרגיש שהיא נגישה לי תמיד, ללא קשר לנסיבות ולסביבה בה אני נמצאת... היא לוחשת לי שזהו תפקידי כאשה מרפאה...מבקשת ממני ללמוד להסתובב בעולם הזה נאמנה לעצמי, לרגשות שלי ולצרכים העמוקים של נשמתי, שרוצה ליצור ולרפא בדרכים מיוחדות משלה...
כן, איתותי הרעב האלה הם סימני הדרך שלי אל עצמי.
ושוב אני נזכרת וחווה שהצעד הבא בדרך למימוש הייעוד שלי למעשה נמצא... במרחק נגיסה.