תרמיקת הנפש - כשגוף ורוח מתחברים

ה(ג)דרת נשים

2012-02-09T00:41:00.000-08:00

חיים מתוקים באמת

2012-01-04T01:58:00.000-08:00

מאמר ראשון בסדרה:

טרנספורמציה של אנרגיה - חשיבות חילוף החומרים הרגשי בתהליכי הרזיה

תהליכי חילוף החומרים בגופנו, חשיבות המאזן הקלורי והפעילות הגופנית זוכים להתייחסות רבה בהקשר לשיטות ותהליכי הרזיה ושמירה על משקל תקין, ובצדק. אך מהו אחוז האנשים באוכלוסיה המתמודד עם בעיות אכילה ומשקל, למרות הידע הרב שברשותו בנושאים אלה? מדוע ישנו פער כה גדול בין הבנת הצעדים שעלינו לנקוט לבין היכולת ליישמם בכל הנוגע לענייני תזונה, משקל והרזיה? וחשוב מכל – מה עלינו לעשות אחרת?

במאמר זה ובמאמרים הבאים אתייחס לשאלות אלה, תוך הפניית הזרקור להיבטים הרגשיים, שלהערכתי אינם זוכים כיום להתייחסות מספקת בהקשר זה, וגם אם הם זוכים לה, מופנית ההתייחסות לכיוון הפסיכופתולוגי ולא מספיק לכיוון של מניעה ויצירת בריאות, באמצעות הבנה ושימוש בכוחה המרפא של הנפש בתהליכי שינוי רצויים.

כיום מצוי ברשותנו ידע רב בכל הנוגע לתהליך חילוף החומרים הפיזי בגופנו, זה האחראי לקליטה ופרוק של חומרים המתקבלים מהסביבה, תוך פליטת פסולת, שחרור אנרגיה ושימוש באנרגיה המתקבלת לצורך תהליכי בניה של הגוף. אנשים המבקשים לרזות או לשמור על משקל תקין מבינים שישנה חשיבות לאיכות המזון שהם צורכים, לערך הקלורי ולערך הגליקמי שלו. הם מודעים לחשיבות הפעילות הגופנית ושריפת הקלוריות העודפות. אך נוסף לכל אלה ישנו גם היבט רגשי לאכילה, אשר מצליח לעיתים קרובות מאד לעקוף את השכל הישר ולסכל שינויים התנהגותיים רצויים.

לעיתים דומה המצב למעין זירת מאבק בין השכל והרגש, בין החלק הגברי, הרציונאלי, מכוון המטרה, הפיזי, המתמקד בחוץ, לבין החלק הנשי, הרגשי, המשתוקק, המכוון פנימה. בכל הנוגע לעשייה אנו לרוב מודעים הרבה יותר ולעיתים משלים את עצמנו שזה מספיק, אך עד שלא נכיר יותר ונדע להתמודד עם ה"יריב" שבפנים ואף נתיידד איתו, תהיה זאת אשליה שאנו מתקדמים מאד בתהליך השינוי, כאשר למעשה נחזור שוב ושוב לאותם הרגלים המתכחשים לחלק עמוק ומהותי בתוכנו, התובע התייחסות וביטוי בכל מחיר.

כמו שקיים תהליך חילוף החומרים פיזי, ישנו גם תהליך רגשי מקביל. אנו חשופים מן הרגע הראשון בחיינו לסביבה שמזינה אותנו רגשית. אנו סופגים אל תוך המערכת שלנו בכל רגע נתון מטען רגשי מן הסביבה. באותה מידה אנו גם פולטים ומשליכים רגשות אל הסביבה ופועלים מתוך מחסן האנרגיה הרגשית, שהינו מיכל הדלק המוטיבציוני שלנו. כל הדינאמיקה שלנו עם העולם מתבססת על תהליך זה.

את תהליך חילוף החומרים הפיזי ניתן לאפיין כתהליך מעגלי-ספיראלי המורכב משני היבטים: הראשון כולל פירוק ושחרור אנרגיה, והשני כולל יצירה של חומרים מורכבים לצורכי בניית הגוף. שני היבטים אלה משלימים זה את זה ומאפשרים לטרנספורמציה של אנרגיה להתרחש. גם לקצב התהליך ישנה חשיבות. ככל שהוא מתנהל ללא עיכובים, ולא נותרים עודפים של אנרגיה לא מנוצלת, כך טוב ובריא יותר והדבר מסייע בתהליכי ירידה במשקל ושמירה על משקל תקין. כאשר ישנה צריכה עודפת של אנרגיה (קלוריות) או שתהליכי הפרוק והבנייה אינם מתבצעים כראוי, צפוי שיתבטא הדבר בעליה במשקל או בנזק לגוף.

תהליך חילוף החומרים הרגשי משלים ומצוי ביחסי גומלין עם התהליך הפיזי ולכן ישנה חשיבות רבה להתנהלותו התקינה גם ברמה הרגשית. עלינו לשאוף להיות ערים ואחראים לכמות ולאיכות האנרגיה הרגשית שאנו סופגים לתוכנו. זאת ניתן ורצוי לעשות ביחס לכל תחום בחיים, בדרכים שונות ומגוונות, כאשר משותפת להן היכולת לזהות ולהימצא במצבים שהם יותר נעימים לנו ומסבים לנו תחושת עונג וחוויה רגשית של התמלאות, לצד הפחתת מינון שהייתנו במחיצת אנשים או מצבים שאינם מיטיבים עמנו. עלינו לתרגל זאת שוב ושוב, ללמוד לאהוב את עצמנו יותר, להעניק ולהאמין יותר בעצמנו, במקביל לכך שאנו מתרגלים באופן שוטף הפחתה בביקורת העצמית (שתתעקש תמיד לשכנע אותנו אחרת). היכולת לעשות זאת מייצרת בהדרגה הפחתה באירועי אכילה רגשית, הנובעת בין היתר מהימצאותם של רגשות שלא נוח לנו איתם בקרבנו (שלעיתים מקורם מחוץ לנו), המובילה באופן לא מודע לנטייה לצרוך אוכל מיותר על מנת לא לחוש אותם ו"לבלוע" אותם עם האוכל.

בנוסף, עלינו להיות אחראיים על תהליכי הפרוק והבנייה במרחב האנרגיה הרגשית שלנו, באמצעות הזרמתה השוטפת באופן יצירתי. לא די בכך שנגביר באופן מודע את נוכחותם של רגשות שטוב לנו עמם, ובאופן מצער ישנה דווקא נטייה נפוצה להיעצר בשלב זה. רגשות (כל ספקטרום הרגשות!) הינם תוצר של החלקים החיים בתוכנו, הם מבקשים להתממש, להשתחרר ולבוא לידי ביטוי באופן חופשי בעולם החיצוני. ילדים יודעים לעשות זאת היטב. הם אינם מגבילים עצמם בביטוי הספונטאני והיצירתי של רגשותיהם, כשם שהם אינם מגבילים את יציאותיהם הפיזיות (האם הבחנתם פעם בתחושת הסיפוק של ילד העושה את צרכיו וחש גאווה ביצירתו?). זהו תהליך טבעי המייצג באופן הכי קונקרטי את הקשר בין שתי הרמות של השחרור היצירתי, הפיזי והרגשי. אנו יכולים לדבר על רגשותינו, להבינם ולנתחם, אך אם נסתפק בכך יהיה הדבר דומה לתהליך התאפקות ארוך ומזיק המעכב תהליכי טרנספורמציה. אותו חומר רגשי שאינו משתחרר באופן יצירתי, נותר בפנים, מכאיב וצורך אנרגיה שבמצב תקין היתה מופנית לתהליכים חיוניים של צמיחה בריאה.

היצירתיות הרגשית הספונטאנית והאינטואיטיבית, זו המתרחשת במרחב מכיל ומאפשר ומשלבת אלמנטים של חידוש, משחק ואלתור, מסייעת בתהליכי פרוק ושחרור של אנרגיה רגשית הנוטה להצטבר בקרבנו. היא מאפשרת לנצל מאגרים אנרגטיים שלמים הקיימים בתוכנו שאחרת היו נותרים תקועים ומכווצים. לכאורה אולי, אין קשר ישיר בין הדברים אך יש להבין שזו בדיוק המלכודת. אנרגיה רגשית שאינה בזרימה תובעת מאיתנו משאבים רבים ומשפיעה רבות על תפקודנו ובריאותנו. הרעב הרגשי המוכר לשמצה הינו בין היתר תוצר של רגשות רעבים וצמאים ליחס ולביטוי ממשי.

הזרמת האנרגיה הרגשית באופן יצירתי וקבוע מסייעת לנו בתהליכי צמיחה אישית. היא מקרבת אותנו אל החלקים האותנטיים שלנו, אל הייחודיות שבנו, ובתנאים המתאימים, מסייעת לנו לחוש נפלא במקומות אלה. הרגשות אז מנוצלים, מממשים את ייעודם האמיתי ופחות מקבעים אותנו סביב דפוסים לא רצויים והתנסויות לא נעימות שחוזרות על עצמן. המצב התודעתי והמיוחד הזה בו אנו מאפשרים לחלקים של עצמנו לבוא לידי ביטוי ללא שיפוטיות מאפשר לתהליכי טרנספורמציה להתרחש, וניתן למעשה להגדירו כ"ספורט לנפש" הפותח בתוכנו ובפנינו מרחב שופע אפשרויות.

תהליכי שינוי באופן כללי, ובפרט כאלה המקרבים אותנו אל הטבע הבריא שלנו, לא אמורים להתרחש באווירה לוחמנית מדי. כאשר אנו מנסים להיטיב עם עצמנו לכאורה, באמצעות שינויים התנהגותיים, שאינם לוקחים בחשבון את הצרכים ההתפתחותיים של עולמנו הרגשי, אנו עלולים ליצר בסופו של דבר אווירה פנימית לוחמנית ומעכבת. ניסיונות להשפיע על משקל הגוף ללא התייחסות למנגנוני ההזנה העמוקים שלנו מובילים למעגל מתסכל והרסני, שתורם בעיקר להגברת הביקורת העצמית ולחזרה להרגלים קודמים ביתר שאת. אך כאשר שתי רמות הטרנספורמציה – הפיסית והרגשית - זוכות להתייחסות ומנוהלות בהתאמה, תחושת החיוניות מתעצמת, אנו מצליחים לספק את עצמנו באופן שלם יותר – מה שתורם באופן משמעותי לצמצום התקפי האכילה הרגשית.

ניתן לסכם ולומר כי לאנרגיה הנשית-רגשית שבנו ישנו תפקיד מהותי ורב חשיבות. במידה רבה היא מהווה "עזר כנגד" חלקינו הגבריים, הנוגעים יותר להיבטים הפיזיים והשכליים בחיינו. כאשר אנו משתמשים בה באופן יצירתי ומזרימים אותה נכון, אנו מצמצמים ואף מונעים כך מאבקים פנימיים מיותרים ומנתבים את כוחותינו ביעילות לטובת הפנמת הרגלי חיים בריאים יותר, מאוזנים יותר וקלילים יותר :)

אשמח מאד לקבל את תגובותיכם ולהשיב לשאלות.
באהבה גדולה,

יעל

תשוקה

2011-09-27T02:16:00.000-07:00

תשוקה

שואפת להיות באהבה עם עצמי,

להקשיב לתשוקותיי.

כל תשוקה שלי

כמו אחד מילדיי.

ילדים שבתוכי,

בכל אחד מאיברי גופי.

אנרגיה רוטטת

וביטויה מוצאת דרכי.

כל אחת אישיות,

לכל אחד סיפור,

עקרונות משלו-

של מה מותר ומה אסור.

משתדלת להיות באהבה עם עצמי,

להקשיב לילדיי,

אך הם רבים כל-כך

ולפעמים זה יותר מדי,

זה רוצה מגע, זו רוצה לרקוד,

זה רוצה מרחב, רוצה מין ועוד,

זו רוצה לקטוף וזה רוצה לזרוע,

וכך בראשי איני מוצאת מרגוע.

למשוך את תשומות הלב הם מחפשים,

לחוש ולו לרגע שאת תשוקתם ממצים.

אם לא אקשיב הם ירעישו,

כל אחד בדרכו הייחודית,

אם בכאב, אם בבעיה

או בשתיקה חרישית.

אם אתעלם,

כאילו להשתיק את התשוקות,

את מקומן ימלאו

תשוקות חדשות.

כאלה ממתינות בשפע ממש

בהישג יד היום בעולמנו החדש.

להיות באהבה עם עצמי,

קשובה לרמ"ח איבריי

מודעת כי תשוקותם –

תשוקותיי

דרכם אקיים כיבוד אם ואב

ודרכם אוכל את עצמי לאוהב,

דרכם אלמד להכיר את אלוהיי –

האנרגיה הטהורה

בכל אחד מאיבריי.

אהבה

2011-09-19T10:53:00.000-07:00

אהבה

בנקודת זמן רחוקה מאיתנו

נולד לו אלוהים.

אז, בימים ההם לא היו מילים.

רק זרימה היתה,

יקום אדיר ובוהק,

שעמם לאלוהים

והוא החל מפהק.

לא היה לו ממי להתבייש

ומה להסתיר

ותוך כדי פיהוק החל הוא לשיר.

השיר שהמציא כלל את כל האותיות

מ-א' ועד ת',

ללא הפסקות.

התענג על הצלילים

ומשך אותם ארוכות

אה...בה... גה....דה...

וכך המשיך עוד ועוד.

שמע האדם את הצלילים

עמוק בתוך ליבו,

חשב שהוא חכם

ומיהר לומר את דברו.

וכך, חסר סבלנות המציא את המילה,

אך בשל יעילותו הסתפק בהתחלה:

"אה..בה.., כן. זה מספיק!"

ומאז החלה המילה להעיק.

בלבול גדול נוצר

והפער כך נפער

בין האדם ואלוהים,

הכל בגלל מילים

בגלל חוסר סבלנות,

חפזון ויהירות.

אך כשנעצור שוב ונשמע,

נחוש מחדש את הזרימה.

נבין היטב את הדברים

כי לאהבה אין באמת מילים.

אהבה היא כל הצלילים כולם

כל מה שישנו בעולם.

***

הזמנה לחוויה

2011-06-01T09:00:00.000-07:00

אני מזמינה אותך להצטרף אלי למסע מופלא

של מפגש בין רגש לצבע

בין תשוקה למעשה

בין פוטנציאל למימוש

כל זאת תוך צמצום הביקורת העצמית

והגברת הביטוי היצירתי הייחודי שלך

בסדנת ציור אינטואיטיבי

בימי רביעי בערב

ב-20:00-22:30

במתנ"ס הישוב מתן (10 דק' מכפר סבא)

לפרטים נוספים ניתן לפנות אלי בטל': 054-5538430

או למתנ"ס בטל': 03-9021505

יצירה ביום הזיכרון

2011-05-08T23:57:00.001-07:00

מחפשת לכתוב מילים שילוו את הציור, ומתקשה.

העצב המלווה את היום הזה, אותו אני חשה, הוביל אותי לצייר.

וכך, בלי הכנה או מחשבה, יוצאת לה שמחה.

ברגע זה, ממש עכשיו.

היצירה הרגשית, הספונטאנית חושפת משהו מן האמת,

זו שלא ניתן לדבר אותה, שלא ניתן לתפוס אותה.

היא חושפת את התמונה הגדולה ומאזנת.

וכך באופן מפתיע מצאתי את עצמי עצובה-שמחה,

חושבת על אלה שאינם ועסוקה בחיים.

ליבי אומר לי שזו הדרך לחבר בין העולמות,

בין העולם ש"פה" לעולם ש"שם",

בין העולם הגלוי לנו לבין זה הנסתר,

בין "אנחנו" ו"הם".

ליבי אומר לי שזו הדרך-

להרגיש, ליצור ולרפא.

ומה אומר לכם לבכם?

הים בתוכי - שמיים

2010-12-26T07:06:00.000-08:00

קליפות נושרות, עפות ברוח,

אמת פנימית נחשפת.

ימין ושמאל מתקרבים אט-אט,

עולה יצירה משותפת.

טיפות של אושר מציפות

מיכל פנימי זוהר,

דקות הן הדקות,

הזמן כמעט עוצר.

הכל הופך לבן,

יפה כל-כך, טהור,

הלב יודע מעתה,

אין צורך עוד לזכור.

כל אשר למטה

חובר אל המרומים,

וכאן, ברגע זה

מוטב ללא מילים.

רגעים ספורים לאחר כתיבת שורות אלה, השמיים החלו לחייך...

25.12.10 בחוף הים

sea of love

2010-12-08T23:47:00.001-08:00

love is there - neverending,

living a life of its own.

love is there silently waiting

for the heart to make it known.

let your heart lead you

through the path your soul chose.

deep down inside

waits a child that already knows

what needs to be done,

what needs to be healed,

for the wonder inside you

wants you to lead.

love is there waiting,

playing hide and seek.

love is here, if you're willing to surrender.

now it's your turn to speak.

כ-א-ב

2010-11-06T02:45:00.000-07:00

כאב

חוט בתוך מחט,

כאב בתוך גוף.

והרשות נתונה

אם לשקוע,

אם לצוף.

הכאב כך תופר

כיסויים בשכבות.

בתוך האדם

מנסה להסוות

קרעים של שנים

מרחק שנות אור-

להחזיר ניצוץ אלוהי

למקור.

יד מושטת

אל גוף דואב.

חור שחור

אל תוכו שואב

מחשבות, רגשות,

התנסויות אינספור.

עמוק בתוך חלל

ממתין לו

האור.

ציור אינטואיטיבי אחר

2010-07-30T03:44:00.000-07:00

התיישבתי לי מול המחשב והתחלתי לכתוב. פתאום התחשק לי לצייר.

אז לא ממש כתבתי כמו שתכננתי וגם לא ממש ציירתי כמו שאני רגילה לצייר. עשיתי 1+1 ויצא 3 - ציור אינטואיטיבי אחר.

חוה ואדם - משוואה עם נעלם

2010-07-10T01:13:00.000-07:00

חוה ואדם - משוואה עם נעלם

אדם וחוה /חוה ואדם

וכזכור, גם נחש היה שם איתם.

אותו נחש הנחשב מסית וערמומי

הינו הבסיס לנקודת המפנה, לטעמי.

במבט ראשון אמנם, אין צל של ספק -

בגללו אלוהים את הזוג מסלק.

אך אם ניטיב לחפש בין השורות,

נופתע לגלות תובנות מוכמנות.

הסיפור אותו אנו מכירים

הינו סיפור כיסוי ל"דרמה" שמאחורי הקלעים -

לאותה הצגה בה מככבים אנו יום יום,

מבלי להתעורר משינה ארוכה של חלום.

אולם אם נעז להשיל את עורו של הנחש,

נוכל לגלות פה פרוש מחודש,

לפיו הנחש הינו למעשה קולו של אלוהים

הדוחף את חוה לפעולה - מבפנים.

זהו נחש המרמז לניחוש ולקיחת סיכונים

אל מול המגבלות החיצוניות שהפנמנו עם השנים.

אם כך הדבר נשאלת השאלה

מדוע הגיב אלוהים בקללה?

ובכן, גם לקללה זו שני היבטים.

ורק לאחד מהם אנו מודעים.

השני הוא ממש היפוכו של דבר,

וראו זה דבר מוזר:

אלוהים בעצמת הקללות האימתנית

למעשה "יולד" את הזוג לידה רוחנית.

הכאב והתקפנות הם הצירים הקשים -

בלעדיהם לא יתכנו חיים חדשים.

וזו הסיבה, אם תרצו זאת לראות,

שאדם את האשה בחר חוה לכנות.

מכיוון שבעיצומו של רגע זה מסתתרת חוויה,

כזו של חיים, של חמלה והודיה.

הגרוש מגן עדן הוא המתנה הגדולה מכולן,

בזכותה יכולים אנו לברוא את עצמינו כאן בעולם.

בידי כל אחד ואחת טמונה הבחירה

אם להמשיך ולחיות בעולם של טוב ורע,

או לחילופין, להתחבר אל הנשמה - אל קול ה"נחש" שבפנים,

ולצעוד באופן זה בדרך עץ החיים.

או אז הנחש אינו אלא מרפא,

זו האינטואיציה, תחושת הבטן, אם נרצה.

הכרובים ממתינים שדרכם נחצה,

את קדושת הרגע הנוכחי נמצה,

ובלהט החרב המתהפכת נהפוך את האיסורים ואת המגבלות

לסימני הדרך אל נשמתינו לעלות.

נבין שאדם, חוה ונחש בתוכנו קיימים,

וסיפורם מחבר אותנו אל האמת שבפנים.

עבר, הווה ועתיד. גוף, נפש ורוח.

עכשיו כבר ברור מדוע אכלה חוה מן ה"תפוח".

וכל שנותר כעת הוא להתבונן בחייך

ולבחון בכל יום מחדש - איכה?!

ממני אליכם בהרבה אהבה,

בתקווה שנשכיל כולנו לחבר את הלב עם החשיבה...

שיר לילדת היקום

2010-06-12T05:58:00.000-07:00

שיר לילדת היקום

ילדת היקום

כמה יפה את.

כמה אור מקיף אותך,

עוטף אותך סביב.

אינך רואה זאת עוד,

את מחפשת

בעיניהם של אחרים

את מה שחבוי בך בפנים.

ילדת היקום,

עוד יגיע היום

בו תצאי אל החפשי,

תרפי ותבטחי.

ריח הפרחים יתמזג עם שלך,

צבעי הקשת יזהרו מתוכך,

צלילי הלב יהדהדו בך

ויכוונו אותך אל טעם החיים.

עוד תוכלי לחוש ולגעת

בכל מה שתבקשי,

כי אותך ביקשתי לגדל

בכדי לחוות את עצמי.

ילדה שלי, ילדה,

שבי.

***

הים בתוכי - שוברי גלים

2010-06-12T01:19:00.000-07:00

הטקס נמשך כרגיל. אני הולכת בחוף ואז מתיישבת באופן ספונטני היכן שמנחה אותי הלב.

הבוקר אני מתישבת במרחב שבין שני שוברי גלים. מתישבת ומקשיבה לקולם העצמתי של הגלים, הזורמים בחופשיות אל החוף- זורמים ללא מעצורים.

העצמה האדירה הפגישה אותי עם העצמה שבי, זו שלעיתים קרובות יצרה בכוחה "שוברי גלים" פנימיים.

אני מבינה היום ששוברי גלים אלה היו נחוצים כדי לייצר שקט, כדי להרגיש בטחון והגנה.

הבוקר אני כבר מצליחה ליצר שקט מול הגלים הסוערים.

הבוקר הזרימה הישירה, החזקה מדברת אלי. איתה אני בוחרת להזדהות.

שוברי הגלים איתי. אני מוקירה אותם ומשחררת אותם באהבה.

הטיפול באכילה רגשית - מאמר

2010-05-12T21:12:00.000-07:00

אכילה רגשית הינה הגדרה של תופעה שהופכת נפוצה יותר ויותר בעולם המערבי, ומתייחסת לסגנון אכילה המאופיין בניתוק מן הגוף ומתחושות הרעב והשובע הפיזי של האדם. הסובלים מאכילה רגשית/ כפייתית מוצאים עצמם עסוקים באופן כפייתי באכילה ובמחשבות על אוכל ומשקל. לרוב אינם מצליחים לרדת במשקל או לשמור על משקל תקין לאחר שהגיעו אליו. מרביתם ניסו כמעט כל תכנית דיאטה אפשרית, ומוצאים עצמם נעים בתנודות קיצוניות בין הייאוש מעצם ובין צפיות ותקוות מתכנית הדיאטה הבאה ש"תושיע אותם".
המושג 'אכילה רגשית' ממוקם על רצף. חשוב לזכור כי נוסף להיותו של אוכל מקור לחיים, הוא מהווה מהרגע הראשון גם מקור להבעת אהבה. ניתן לראות זאת בפוזיציית ההאכלה של האם את תינוקה עם היוולדו, וכן בהקשר התרבותי הרחב לפיו במרבית התרבויות מנהגי האירוח, החגיגה או לחילופין האבל אינם שלמים ללא אוכל. כלומר השימוש באוכל מסיבות שאינן בהכרח קיומיות הינו טבעי כחלק מהחיים. הבעיה מתחילה כאשר האוכל מקושר לרגשות באופן שהופך את השניים למקשה אחת. לרוב מתרחש הדבר בילדות כאשר מוצג האוכל כמקור לנחמה, לפיצוי, לענישה, כאובייקט לאהבה, כחבר. באופן זה הופך האוכל לכלי המאפשר תחושת שליטה ברגשות המעוררים חרדה – לכלי המסייע בהתמודדות עם תחושות חוסר האונים. התבססותו של כלי זה כדפוס התנהגות, תופסת את מקומן ומעכבת התפתחותן של דרכים פונקציונאליות חדשות להתמודדות עם מתחים. המשקל הופך להיות עם הזמן מוקד ההתעסקות וכך משתמר ומתעצם המעגל השלילי של תחושת חוסר האונים.
המעגל האופייני: אירוע מטריד – הרגשה רעה – דחף פתאומי לאכול (לרוב אכילת יתר) – רגשות חרטה, שנאה עצמית והתוצאה – עודף משקל... הבחירה באוכל מגיעה במקום של ויתור ומונעת לחלוטין אפשרויות אלטרנטיביות לפתרון בעיות והתמודדות בוגרת עם אתגרי החיים. אולם, זו טעות לחשוב שכוח רצון תמיד מספיק. במצבים הללו, כשהאכילה משרתת צרכים פסיכולוגיים בסיסיים ולא מודעים מדובר בהתמכרות לכל דבר ועניין.
החוויה של הסובלים מאכילה רגשית הינה חוויה של חוסר אונים מול אוכל. בדומה להתמכרויות כגון אלכוהול וסמים בהן קיימת אותה תחושה של חוסר אונים וחוסר שליטה אל מול אובייקט ההתמכרות, קיימת הבנה ברורה כי תחושת חוסר האונים הינה למעשה אל מול פן מסוים בחייו של המכור, אשר מומרת, במקרה שלנו, לתחושת חוסר אונים אל מול האוכל.
אחד המאפיינים הבולטים בקליניקה של הסובלים מאכילת יתר הוא קיומה של ביקורת עצמית גבוהה במיוחד, אשר מייצרת למעשה אשליה של חוסר אונים במקומות בהם הדבר אינו בהכרח מציאותי. תופעה זו מתלווה פעמים רבות לבעיות נוספות הצועדות "יד ביד" עם בעיית האכילה כגון חרדה חברתית, קונפליקטים סביב תלות ועצמאות, וקשיים סביב אינטימיות בכלל ומיניות בפרט. לכך ניתן להוסיף השפעה של אספקטים מולדים הקיימים אף הם לעיתים, כגון רגישות מוגברת וכן קושי בוויסות חושי. כל אלה נכללים במעגל הסיבה והתוצאה של האכילה הרגשית, לצד השפעות סביבתיות של סביבה המתקשה לתקף רגשות ו/או מתעללת ו/או מזניחה.
המשותף לכל הסובלים מאכילה רגשית הוא תחושת חוסר השליטה אל מול האוכל, וחוסר היכולת לעמוד בפניו, כשלמעשה, על אף המצוקה הקשה שהדבר מעורר, זהו מעין מנגנון אוטומטי, לכאורה, הגנתי, אשר ביטויו השטחי הינו של חוויית חוסר אונים שמקורה בחמישה רבדים עמוקים יותר :
 תחושת חוסר יכולת להתמודד עם ביקורת עצמית וספקות פנימיים.
 תחושת חוסר יכולת וקושי להשיג הנאה אמיתית בחיים.
 תחושת חוסר יכולת לחוש ביטחון אמיתי.
 תחושת חוסר יכולת לבטא באופן אסרטיבי עצמאות, נפרדות.
 ותחושת חוסר יכולת להתמודד עם תחושות ריקנות המלווה בקושי להתמלא(רגשית).
בטיפול באכילה רגשית השאיפה היא לסייע למטופל לחשוף את כוחותיו. הדרך לעשות זאת היא באמצעות עצירה והתבוננות באירועי הדחק המעוררים את האכילה האוטומטית, התבוננות בחמש השכבות וכיצד הן משפיעות על חיי המטופל באופן אישי, במקביל ללמידה ולהפנמת דפוסי התמודדות אלטרנטיביים. למעשה מטרת הטיפול הינה לסייע למטופל ליצור מרחב חדש (פסיכולוגי וקונקרטי) בין אותו אירוע לבין האכילה האימפולסיבית, ובכך לאפשר את הצמיחה האישית שנעצרה במקום שבו החלה מערכת היחסים הלא בריאה עם האוכל. קיימת ההבנה כי מערכת היחסים הבעייתית עם האוכל הינה הסימפטום וכי על התהליך הטיפולי להתמקד באותם קשיים המסווים באמצעותה.
מי יכול להסתייע בטיפול מסוג זה?
כל אדם אשר לתחושתו מקיים מערכת יחסים לא בריאה עם אוכל יוכל ליהנות מהתהליך. גם אנשים שאינם בהכרח סובלים מעודף משקל, אך מוצאים עצמם עסוקים מחשבתית סביב אוכל ואכילה, וגם עבורם האוכל הוא כלי לויסות רגשות ואמצעי להתמודדות עם מתחים.
התפיסה הבסיסית המלווה אותנו בתהליך היא כי כאשר נעשה שימוש באוכל לצורך שיפור הרגשה, הדבר מעכב את האפשרות להתפתחות רגשית, ובכך מונע מהאדם את האפשרות להשיג חיים מספקים ומלאים. ברגע שמפנים חזרה את הזרקור אל אותם נושאים עמוקים המצויים ביסוד תחושת חוסר האונים, מתחיל האדם להבחין ב'עצמי האמיתי' שלו, ברצונותיו העמוקים ובדרכים לממש רצונות אלה ולמעשה, את עצמו.
החיים הם פיקניק - הבחירה היא שלנו אם להצטייד רק באוכל או גם בכלים אחרים
להלן מספר כלים מומלצים ל"סלסלה" למבקשים לצאת לדרך:
הקשיבו לגוף – הגוף מדבר אלינו אך יש לרבים נטייה להתעלם ממנו ומסימניו. הוא מספק שפע של אינפורמציה אינטואיטיבית חשובה אודות מצבים שונים בחיינו, אודות החלטות נכונות עבורנו, אודות הצרכים שלנו. אם עד כה הפכתם ל"משמין המתמיד", סימן שצברתם קילומטרז' מבלי לטפח ולהזין את כל ה'חלפים' שלכם. הגיע הזמן לשנות גישה ולכלול גם את
הגוף והנפש במסע ולא רק את הראש המכיל בעיקר ביקורת עצמית ודרישות מן הגוף.
חתרו אל השלם ולא אל המושלם - החתירה למושלמות מותירה אותנו משועבדים לסטנדרטים ואמונות של אחרים, מבלי לקבל את כל החלקים של עצמינו. התבוננו בטבע. הוא מושלם במחזוריות השלמה שלו - קיימת בו פריחה לצד נשירה, ולא יתכן האחד ללא השני. כך גם טבע האדם. חדלו לבקר את עצמכם ולראות עצמכם דרך משקפי "הצלחה / כשלון".
הגדירו שאיפות גדולות יותר והתמקדו במטרות קטנות - כאשר הירידה במשקל הופכת להיות חלק אחד משאיפה גדולה יותר להתפתחות עצמית, לא תמצאו עצמכם מתעסקים אך ורק בהגבלת עצמכם ומאוויכם. הרחיבו את רשימת 'פעילויות ההנאה, ההעשרה והפינוק' שלכם ודאגו לתת לעצמכם להתמלא בדרכים אלטרנטיביות לאכילה.
If you can't beat the brain, join it... שינויים גדולים מתחילים בשינויים קטנים. לאחר שהתחלתם להכיר בבעיה, שימו לב מתי אתם נמצאים על 'גל האכילה הרגשית'. עצרו לרגע וחשבו על כל מה שהייתם אוכלים עכשיו - מכל זה תפחיתו "רק" משהו אחד. כך תפחיתו את ההתנגדות הטבעית לשינוי, ותשדרו מסר למוח שאתם "רק בכיוון". באותו אופן סגלו ולו 5 דקות של הליכה ביום. היו סבלניים ותחושת ההישג ביחס לציפייה תמשיך ותקדם אתכם.
צמצמו את הביקורת העצמית שלכם. לרוב היא לא באמת מסייעת ואף מזיקה. התחילו "לגדל" קול פנימי של הורה תומך, מעודד ומדרבן. קול פנימי שמכיר ביכולות שלכם ובייחודיות שלכם, קול שאוהב אתכם ומקבל אתכם כפי שאתם, ובמקביל מעודד אתכם להמשיך ולצמוח. בכל פעם שאתם מבחינים בקול הביקורתי שלכם, גייסו את הקול החדש לענות.
קחו אחריות על מצבכם והיו כנים עם עצמכם. אף על פי שלרוב נדמה אחרת, איש אינו אחראי למצבכם מלבדכם! מה שהיה בעבר אמנם משפיע על הדימוי העצמי שלכם ועל סגנון ההתמודדות שלכם, אך אתם חופשיים לבחור לבצע שינויים ולא להיות עוד קרבן של הנסיבות. הסביבה שלכם הינה למעשה השתקפות של קולות פנימיים שלכם. היו יצירתיים באופן שבו אתם מפרשים אנשים ומצבים. פזרו סימני שאלה היכן שאתם נוטים להציב סימני קריאה ויפתח בפניכם עולם ומלואו.
אמצו טכניקות אלטרנטיביות להרגעה עצמית ולוויסות תחושות מציפות. רבים נוטים לאכילה מופרזת בשעה שהם חשים נטולי אנרגיה או מוצפים באנרגיה שלילית (כעס, חרדה וכד'). הנטייה האוטומטית היא לפנות לאוכל (לרוב לפחמימות זמינות) כדי להחזיר לעצמכם את מאזן האנרגיה. זה פועל מצוין בטווח הקצר אך כולנו יודעים מה ההשלכות ארוכות הטווח. שימו לב מתי אתם אוכלים מסיבה זו - זהו פרט חשוב בתהליך. בחרו זמנים על-פני השבוע או היום בהם אתם משחררים אנרגיה שלילית בדרכים המתאימות לכם. נסו וראו כמה אתם נטענים מחדש.
הציבו גבולות במערכות יחסים (בעבודה, במשפחה ומול חברים). הנטייה להתמסרות טוטאלית באופן קבוע לאחר אינה משרתת לא אתכם ולא את האחר. היא מונעת משני הצדדים להתקדם, ומותירה אתכם בסיכומו של דבר מתוסכלים ומרוקנים. מכאן הפניה לאוכל על מנת להתנחם ולהתמלא קצרה מאד. היו אסרטיביים ותנו כבוד לצרכים שלכם לצד רצונותיו של האחר . זו המשמעות האמיתית של "ואהבת לרעך כמוך".
זכרו שכל רגע מהווה הזדמנות לבחור אחרת.
ולסיכום, נסו לדמות את הדרך הזו למסע טיפוס על הר גבוה במיוחד. אין קיצורי דרך! אם הנכם מתקשים לבדכם, מומלץ למצוא שותף למסע, איש טיפול או קבוצת תמיכה , ללמוד מעט על הנושא (על הדרך הצפויה, השיטה) ולערוך תאום צפיות. הדרך מלווה, כמו כל תהליך שינוי, במכשולים, פחדים והתלבטויות, אך כל צעד קדימה מספק תחושת הישג אדירה. המחויבות המלאה לצאת למסע ולהתמודד מאפשרת למטפס להתעמת עם מערכת האמונות המגבילות שבתוכו, לבדוק מחדש את הגבולות של עצמו, ללמוד כלים חדשים להתמודדות ולהכיר במאגר הכוחות הבלתי נדלה הקיים בו. הדרך חזרה משם ממשיכה אף היא לאתגר אך מופעלים בה "שרירים" אחרים. כמו בטיפוס, גם בטיפול, לאחר שמגיעים לתובנות הליבה, יש לעבוד ולהתאמן על יישום התובנות. זהו מסע מרגש, מאתגר ומרתק של צמיחה אישית, התחזקות מנטאלית, נפשית פיסית ורוחנית.

הים בתוכי

2010-05-05T12:36:00.000-07:00

13.3.2010 , שבת
הים בתוכי - ערפל

זוהי תקופת מעבר. הימים האחרונים הביאו איתם חום רב. הבוקר שרר ערפל סמיך בחוץ. ערפל שליווה אותי למסע הבוקר שלי בים. הקשבתי לתחושתי בעוד אני נוהגת. היתה אוירה של יום חרפי, וחשתי כאילו הערפל מבודד אותי מהעולם – מעין תחושה של נסיעה בתוך בועה.
כשהגעתי אל החוף, הדבר הראשון שבלט מול עיניי היה האופן שבו הערפל מטשטש את הגבול בין השמיים והים, ויוצר מעין מראה של מסך בהיר שמכסה את הנוף. כרגיל, התבוננות זו הובילה אותי להתבונן פנימה.
כידוע הערפל הוא תוצאה של לחות רבה באוויר. היכן הערפל הזה בנו? מה קורה לנו כאשר בתוכנו ישנו ריכוז גבוה של לחות? לחות זו הופכת לליחה ומתבטאת ביצירת הפרשות מוגלתיות/ דלקות.
כשאנו חולים באופן זה, אנו יוצרים סוג של ערפל , סביבנו ובתוכנו. הבעיה היא שבמקום להתבונן בערפל הזה ולהבין את המקור ללחות הרבה – להתבונן לעומק בערפל – אנו ממהרים "לסלק" אותו (אין אני יוצאת כנגד הטיפול התרופתי כאן, אלא מזמינה התייחסות נוספת לשם הבנת מקור המחלה לצורך ריפוי). אני סבורה שהאזור בגופנו שמייצר לחות,ליחה, דלקת למעשה מיצר ערפל בינו ובין שאר חלקי הגוף, ובאופן מקביל מבודד אותנו מעט מהסביבה (כך בד"כ קורה כשאנו חולים. אף-על-פי שגם זה לא תמיד קורה בעידן ההישגי של ימינו ולעתים אנו בוחרים לא להקשיב לקול הזה הקורא לנו לבודד את עצמינו).
הוא מבקש שנקשיב פנימה, שלא נבהל, ונתבונן בערפל הזה. נהיה שם ונגלה על עצמינו משהו חדש.
אנחנו נוטים לברוח ממצבים מעורפלים , יחסים מעורפלים ועמומים – במשפחה, בזוגיות, בעבודה. נוטים לבחור להגיע מהר לחוף מבטחים – לאזור של 'ידיעה' או לחילופין בוחרים בהתעלמות מוחלטת בדמות הכחשה. כל אלה מונעים מהפחד מאי-הידיעה, מתוך אשליה שיצרנו לעצמינו שהידיעה מביאה עמה בטחון. ואני שואלת: כיצד נוכל לחוות ידיעה ובטחון אם לא נחווה את חוסר הידיעה? אולי אם לא נמהר להעלים את התחושה, את אי-הנוחות, נבין שהיא כאן כי אנו אמורים להתנסות בה ודרכה לדעת משהו חדש– אז היא באמת תעלם כי לא יהיה בה צורך עוד, שהרי היא למעשה הסימפטום. באופן זה נזכה בעוד פיסת הבנה על עצמינו, על עצמיותנו מתוך חכמת הגוף שלנו להגיב באופן הכי נכון לרגשותינו. רגשות אלה הם המנחים האמיתיים שלנו בשביל של צמיחתנו והתפתחותנו האישית.