הזדהות השלכתית- ככלי לריפוי יצירתי

תוספת לארגז הכלים בהנחיית סדנת ציור אינטואיטיבי

המושג הזדהות השלכתית נטבע לראשונה בשנות הארבעים על-ידי החוקרת והפסיכואנליטיקאית מלאני קליין, כהרחבה למושג השלכה, שטבע פרויד (מנגנון הגנה בו מתקיים ייחוס של דחפים פנימיים לאדם אחר). קליין תארה באמצעות מושג ההזדהות ההשלכתית את האופן שבו מעביר אדם אחד ומשייך חלקים של העצמי לאדם אחר, כאשר זה מצידו מזדהה עם החלקים שהושלכו עליו ונוהג לפיהם.

באופן זה מתאפשר למשליך לסלק מתוכו חלקים מאיימים, אותם מתקשה להכיל בעצמו, אך במקביל להישאר בקשר ובדיאלוג עם חלקים אלה באמצעות הקשר עם האחר. בנקודה זו ישנה משמעות רבה לאופן בו מגיב קולט ההשלכה ולמידת העיבוד שעובר החלק המושלך אצל הקולט. במהלך השנים עבר המושג התפתחויות וקיבל פירושים שונים על-ידי תיאורטיקנים רבים, אך למטרות הדיון הנוכחי נוכל להתייחס להזדהות השלכתית כתהליך המתרחש בכל מערכת יחסים ובמקביל להיותו מנגנון הגנה, מהווה בסיס לתקשורת בין-אישית וכן ערוץ לשינוי נפשי.

על מנת לחבר את המושג הזדהות השלכתית לתורה הפסיכו-קריאטיבית, אנסה לתאר כאן את התהליך במונחים של אנרגיה גברית ואנרגיה נשית, ובהמשך לבחון כיצד ניתן ליישם את ההבנות לכלים בהדרכת סדנא. לצורך כך נבחן ראשית את ההיבטים והייצוגים השונים של שתי אנרגיות אלה באמצעות סמל ה-YIN-YANG, המבטא את האיזון המתקיים בטבע בין שתיהן.



האנרגיה הנשית (yin- שחור) והאנרגיה הגברית (yang- לבן) מנוגדות זו לזו, אך בו זמנית משלימות ומעצימות זו את זו. במצב בריא ומאוזן לא יתכן קיומה של האחת ללא השניה. האנרגיה הנשית הינה אותו החלק באדם אשר מרגיש, מכיל, משתוקק. זהו החלק הרך, המתמקד בפנים, החלק הקולט והפסיבי. האנרגיה הגברית הינה החלק האקטיבי והתוקפני באדם, המכוון כלפי חוץ, מוביל לשינוי, מתאפיין בתנועה ובעשייה.

המבנה של כל אחת מהאנרגיות בתוך העיגול מייצג את התנועה והדינאמיקה המתקיימת בטבע בין שני ההיבטים בתוך השלם. והעיגולים הקטנים המנוגדים מייצגים את אלמנט היחסיות, לפיו כל דבר ניתן לחלוקה של גברי ונשי באופן יחסי, וכי כל אלמנט גברי מכיל בתוכו גרעין נשי ולהיפך. נקודה זו משמעותית במיוחד לדיון בנושא מנגנון ההזדהות ההשלכתית, שהינו תהליך בו מתקיימים בו זמנית שני האלמנטים של רגש ותנועה, של פנים וחוץ, של דינאמיקה והשפעה הדדית בין האני והאחר.

תהליך ההזדהות ההשלכתית מייצג הלכה למעשה את חיבור שני האלמנטים במישור הפסיכולוגי, כך שבכל אינטראקציה מתקיימת בין הצדדים "עסקת חליפין" של אנרגיה רגשית גרעינית, שביכולתה להשלים את אותה יחידת התקשרות. נקודה זו גם עשויה לספק הסבר לשאלה מדוע יתעוררו רגשות ותחושות שונות בקרב אנשים שונים הבאים במגע עם אדם מסוים.

היחסיות מתבטאת כאן באופן שבו תכנים רגשיים משתייכים לטריטוריה הנשית באדם, אולם הם מתקיימים על רצף, כאשר על קצה הרצף קיימים גם תכנים רגשיים בעלי מטען אנרגטי גברי, השואפים לנוע החוצה מן האדם ולחולל שינוי מחוץ למציאות הפנימית. על מנת שכך יקרה, זקוקים אותם תכנים להיקלט בטריטוריה נשית. כך קורה שהאדם הקולט מוצא עצמו מופעל לחוש דברים מול אדם אחר. הדבר דומה לתהליך של הפריה בו הזרע זקוק להיקלט ברחם על מנת לקבל חיים – כך התכנים הרגשיים ה"גבריים" של המשליך נקלטים בקרבו של אדם אחר, אשר מתחיל לחיותם "עבורו".

התורה הפסיכו-קריאטיבית, המדגישה את חשיבות מימוש הפוטנציאל היצירתי הגלום באדם, מסייעת בניתוב אותה אנרגיית חיים חזרה אל האדם המשליך באמצעות הפעולה היצירתית. זאת על-ידי החזרת אותה תחושה הנקלטת אצל המדריך/המטפל אל המצייר/מטופל בצורה של הנחיה לפעולה יצירתית, הפוגשת את העולם הרגשי-נשי שלו. הפעולה היצירתית מאפשרת באופן זה סגירת מעגל, הפריה מוצלחת המתרחשת אז בתוך האדם עצמו, המובילה לבריאת יצירה מתוך המציאות הפנימית שלו – אותה התקשה להכיל קודם לכן.

במהלך סדנא מתקיימים מספר סוגים של קשרים אשר במסגרתם בא לידי ביטוי תהליך ההזדהות ההשלכתית:

1. קשר בין המדריך והמצייר

2. קשר בין המצייר וציורו

 (1+2 ניתן גם לאחד לקשר משולש)

3. קשר בין המדריך לציור

4. קשר בין המדריך והקבוצה

5. קשר בין המצייר והקבוצה

6. קשר בין המדריך לבין עצמו



בעת הדרכת סדנא מהווה הקשר המשולש : מצייר-מדריך-ציור את מוקד התייחסות המדריך. במהלך הסדנה מתבקש המדריך לתור אחר חוויית אי-הנוחות בתוכו אל מול כל אחד מהמציירים/ הציורים, הנחת היסוד היא שאותה תחושה המתעוררת ועולה בו הינה למעשה כתוצאה מהשלכה של אנרגיה רגשית שהמצייר מבקש לפלוט מתוכו. ניתן כאמור גם לתאר זאת כאנרגיה גברית המבקשת להיות משוגרת מחוץ לאדם ולברוא שינוי בדרך כלשהי של יצירה. על מנת שתהליך זה יוכל להתרחש, נדרשת השלמה של מעגל ההפריה היצירתי. אותה אנרגיה צריכה להיקלט – לפגוש את האנרגיה הנשית של המדריך, להיספג בתוכו, ובשלב הבא לחזור אל המצייר באופן סימבולי כהנחיה – ממנה יוכל להמשיך בדרך היצירה.

הקשר בין המדריך לבין עצמו מהווה סמן למידת ההשלמה של התהליך. דרישתו לעבור ריפוי במהלך הסדנא היא זו שלמעשה מסייעת בהנעת האנרגיה הרגשית, חיבורה עם האנרגיה הגברית, ובריאת יצירות שהן תוצר של חיבור מאוזן בין שתי האנרגיות. תהליך ההזדהות ההשלכתית מספק למדריך מידע באשר להצלחת המפגש ולמידת הטרנספורמציה שהתרחשה במהלכו, כאשר חוויית הריפוי שעובר המדריך במהלך מפגש מהווה אינדיקציה לזרימת האנרגיה ולחוויית הריפוי שעברה הקבוצה כולה.

ישנם מקרים בהם המסלול השלם של בריאת היצירה אינו מתקיים, ואנו כמדריכים נחוש את הקושי בתוכנו. מצב שכזה עשוי להתרחש ברגעים בהם המצייר אינו מסוגל למלא אחר הכללים (מס' ציורים, קושי במריחת הצבע, אם בשל מוגבלות כלשהי ואם בשל התנגדות רגשית לתהליך). במצב זה אנו נמשיך לחוש את האנרגיה הרגשית בתוכנו, כל עוד לא עברה אל הדף.

בשלב זה, להערכתי, ישנו מקום לזכור כי כמדריכים אנו מלווים את המציירים בתהליך ריפוי אישי במסגרת קבוצתית. עלינו להיות ערים גם למערכת היחסים המתרחשת בינינו ובין הקבוצה, כקבוצה. התייחסות זו דורשת "החזקה" של נקודת מבט נוספת, לפיה הקבוצה הינה ישות שלמה בפני עצמה! על מנת להמחיש נקודה זו, נוכל לדמיין את הקבוצה כגוף, כאשר כל אחד מן המציירים בה הינו איבר חיוני לתפקודו של הגוף השלם. בהמשך לאנלוגיה זו נוכל לדמות מצב של "תקיעות" מול מצייר מסוים – מצב בו נחוש חוסר זרימה של האנרגיה הרגשית היצירתית – לסימפטום פיזי המתבטא באיבר מסוים, אך מייצג בעיה בזרימה ובמאזן האנרגיה בגוף השלם. הדרך לסייע בריפוי אותו סימפטום לעיתים תהיה כרוכה ב"שחרור" אותו איבר מן הצפייה לריפוי, והתמקדות בהזרמת האנרגיה החיונית לגוף כשלם. בהקבלה, אם נחזור למציאות הקונקרטית עמה אנו מתמודדים לעתים בסדנא, תפיסה זו מאפשרת לנו לראות במצייר ה"מתנגד" כמחזיק קושי מסוים עבור הקבוצה כולה, או במילים אחרות, מזדהה עם השלכות של הקבוצה. דרכו יחוש המדריך תחושה השייכת למצייר עצמו, אך במקביל גם לקבוצה. מתוך ראיה זו יהיה נכון לעיתים להפנות הנחיה המונעת מהחוויה הרגשית המתעוררת אצל המדריך בעקבות אינטראקציה מסוג שכזה, למצייר אחר שיוכל להכיל חזרה את ההשלכה, להשלים את מעגל היצירה, ובכך ליצור איזון פנימי וחיצוני גם יחד.

טכניקה זו עשויה לפתוח מרחב לאינטראקציה מסוג אחר מול אותו מצייר, אשר אינה משחזרת עוד את חוויית התקיעות. המדריך מצידו יחוש טוב יותר, ישחרר את המצייר מן הצפייה לשינוי ובאופן זה יאפשר לו להשתחרר בעצמו. תפיסה זו המשלבת בין העבודה הפרטנית והקבוצתית, הרואה את המצייר כפרט בעל צרכים ומאפיינים אינדיבידואלים, שהינו במקביל חלק מיצג ממערכת גדולה יותר, עשויה לסייע ולהוסיף לארגז הכלים בהדרכת סדנא. כאשר מועברת סדנא לקבוצה בתוכה מתקיימים קשרים קבועים בין המשתתפים (כגון ארגונים או משפחות) ניתן לחוש ביתר קלות בתהליכי ההזדהות ההשלכתית המתקיימים בתוך הקבוצה, והתייחסות זו תהיה משמעותית אף יותר.


לסיכום, נוסף להיותו מנגנון הגנה וכלי בסיסי בתקשורת בין-אישית, מהווה תהליך ההזדהות ההשלכתית כלי באמצעותו יכול האדם להכיר עצמו טוב יותר כאדם שלם, ליצור ולהתפתח. כמדריכים/ מטפלים אנו מסייעים לאדם או לקבוצה על-ידי החזרת האנרגיה הרגשית שהושלכה החוצה, וניתובה לכיוון הבריא של טרנספורמציה רגשית באמצעות יצירה. היכולת לזהות את מנגנון ההזדהות ההשלכתית ולעבוד איתו מול הפרט וכן מול הקבוצה כולה, מסייעת למדריך לעבור בעצמו תהליך של ריפוי, במהלכו מאזן הוא את עצמו ובמקביל תורם לתהליך הריפוי והאיזון של הקבוצה כולה.