 |
| ציור: יעל שיינפלד |
משמעות המושג, כיצד הוא מתרחש אצל מטפל ואצל מטופל, מהם הקשרים הגבריים והנשיים לעניין, פנים חיוביים ושליליים.
טיפול הממוקד בצמיחה הינו טיפול השואף לסייע למטופל לחשוף ולממש את הפוטנציאל היצירתי והייחודי הטמון בו, תוך הפחתת ביטויים של תקיעות, קיבעון וביקורת עצמית מוגזמת, המתגלמים במציאות היומיומית בצורה של בעיות המובילות את האדם לחפש טיפול. מגוון הבעיות הינו רחב להדהים, אך המשותף להן כולן הוא עצם היותן חוזרות על עצמן ו/או מלוות את האדם לאורך תקופות ממושכות בחייו. טיפול המתמקד בצמיחה שם את הדגש על חשיפת קולו האותנטי והייחודי של המטופל עמו בא לעולם, אשר חבוי בתוכו ומסווה היטב מבעד לשכבות של דפוסי חשיבה, התנהגות והתמודדות רגשית מגבילים, אשר הותנה לאמץ במהלך חייו כחלק מניסיונותיו להתאים עצמו לסביבה אליה השתייך. מדובר בטיפול שמטרתו לסייע לאדם לחזור אל הטבע הבריא שלו, שהינו מראש מאוזן ומענג, פורה ויצירתי, משתנה ומתפתח ללא הפסקה. ככזה הטיפול מסייע לאדם להתחבר מחדש לתכונותיו הטבעיות ולזרימה הטבעית שבו, דרך מפגש מחודש עם מחזוריות המוות והלידה אשר על אף היותה הדרך הטבעית קיימת הנטייה באופן לא מודע להתרחק ממנה תוך ניסיונות להיאחז בקיים המוכר, אפילו מדובר בבעיותיו הקשות ביותר של האדם.
קיימות רמות שונות של מוות ולידה בתהליכי צמיחה, המצריכות מהאדם להיפרד מאספקטים שונים בחייו, אם פנימיים ואם חיצוניים, המקבעים אותו סביב המוכר והידוע, אינם משרתים את התפתחותו, ואף מזיקים לו. אף על פי שמדובר בתהליך טבעי ואוניברסאלי, לכל אדם ישנו מקצב טבעי משלו לתהליך זה, אשר מוביל אותו במהלך חייו לשינויים בריאים מקדמי צמיחה או לחילופין, לשינויים מזיקים או דפוסים חולניים מעכבי צמיחה.
חוויית ה'מוות והלידה מחדש' מאפיינת ביטוי גבוה ועצמתי של תהליך זה, אם לא העצמתי ביותר – במהלכה חווה האדם שינוי פנימי מוחלט הכולל את הרבדים הפיזי, הרגשי, השכלי והרוחני גם יחד. תהליך זה מתרחש לרוב כאשר האדם בשל לכך, במודע או שלא במודע, אך בשל עצמתו הוא עשוי להיות קשה במיוחד הן עבור האדם עצמו והן עבור סביבתו. מקובל לתאר את תהליך ההיוולדות מחדש כתהליך התעוררות אנרגיית ה"קונדליני"- האנרגיה המינית השוכנת בבסיס עמוד השדרה וממתינה להתעורר. במצבה הרדום היא מספקת את אנרגיית החיים הנחוצה לתפקוד היומיומי של הגוף, ובמצבה הער היא מביאה את האדם למצב תודעה גבוה יותר ולהתעוררות רוחנית המלווה בחוויה אדירה של אהבה, חיוניות ושלווה פנימית. התהליך עשוי להתרחש באופן הדרגתי ומבוקר או לחילופין באינטנסיביות ובמהירות, כאשר להיבט זה בתהליך ישנה השפעה רבה על הסימפטומים הפיזיים והנפשיים הנלווים אליו עד למצב של השגת איזון מחדש.
ניתן להתייחס לתהליך במונחים של חיבור ואיחוד האנרגיה הגברית והאנרגיה הנשית של האדם לכדי הגשמת אנרגית המקור היצירתית בתוך ובאמצעות הגוף הפיזי. ההיבטים הנשיים כוללים חוויה רגשית הדומה במאפייניה למצב של חזרה לרחם. זוהי חוויה ממלאת של חיבור למשהו גדול יותר, העוטף וטוען בתחושת רכות ואהבה מענגת. האדם אז חש את עצמו אחד עם כל היש, ובו בזמן מרכז כל היש. לצד זאת, וכאן נכנס ההיבט הגברי, מתרחש ניתוק ממי שהיה וממה שאפיין אותו עד לאותו שלב. חוויית ההכרה הבהירה והאחדות המתלווה אליה, לחלוטין משנה את תפיסתו בנוגע לחיים בכלל ולחייו שלו בפרט. כתוצאה מכך יחווה חוויה של מוות סימבולי, במהלכו מותיר מאחוריו את חייו כפי שהכירם קודם לכן, ובהמשך נפתח לחיים חדשים מנקודת מבט שונה לגמרי – לידה מחדש.
על אף שהמוות הינו סימבולי, חייו של האדם העובר תהליך זה משתנים ללא היכר, ראשית בתוכו ובהמשך משתקף שינוי זה במציאות החיצונית, והוא נדרש להתמודד עם מהלכי פרידה רבים ואף כואבים מדמויות, ממצבים ומדפוסים שייצגו את תפיסותיו בעבר. סביבתו נדרשת אף היא להתמודדות לא פשוטה עם אבדן ייצוג אותו אדם בחיה, ועם הניסיון להפנימו מחדש על השינויים שחלו בו. הפרת הסטטוס-קוו מעלה על פני השטח רגשות עזים של עצב, כעס, בלבול, פחד, פגיעות והצפה, ובמקביל משפיעה על מערכת מנגנוני ההגנה של האדם. לכל אלה מתלווים לרוב, כתוצאה מהשינוי האנרגטי, באופן זמני גם סימפטומים פיזיים בעצמות וברמות המשתנות מאדם לאדם, החל מכאבים באזורי גוף שונים, ערנות/ עייפות מוגברת, דפיקות לב מואצות, ועד לסימפטומים שמקובל לייחסם לתופעות פסיכיאטריות.
ניתן לומר שהאדם המתעורר משיל מעליו את שכבות ההגנה שעטה עליו במהלך חייו, והוא נותר חשוף ופגיע בדומה לתינוק שזה עתה נולד. לעובדה זו ישנה חשיבות רבה כשאנו מתייחסים לתהליך ההתעוררות בקונטקסט של טיפול ומערכת יחסים מטפל-מטופל. מצב זה מציב את המטופל בעמדה רגרסיבית של התמסרות מול המטפל ודורש מהמטפל לשאוף לחוסר שיפוטיות ולהיות בעל יכולת הכלה רבה, אמפתיה וסבלנות לתהליך, לצד יכולת להציב גבולות באופן שמיטיב ומגן על המטופל (על משקל המושג "אמא טובה דיה" של ויניקוט). להערכתי, בשל הימצאותו במצב רגיש ומיוחד זה, ישנה נטייה להשתמש באופן מוגבר במנגנוני הגנה פרימיטיביים (ראשוניים) ביתר שאת ולהעצים את נוכחותם והשפעתם של תהליכי העברה והעברה נגדית בטיפול. על המטפל להיות ער ומודע לכך, להישמר מלהישאב לתוך התסריט ההגנתי של המטופל ולשמור על זהותו כמטפל אנושי.
יחד עם זאת ובמקביל להיותו 'נשי' תומך ומכיל ישנה חשיבות מכרעת לתפקידו ה'גברי' של המטפל, שהינו אבהי במהותו. עליו להתייחס לאותה אנרגיה יצירתית המבקשת לזרום דרך המטופל ולבוא לידי ביטוי. בשונה מתינוק חסר אונים שזה עתה נולד, המטופל הינו אדם בוגר אשר צבר בחייו התנסויות וכישורים שונים שאמורים לסייע לו ולשמש אותו בדרכו החדשה. מתפקידו של המטפל יהיה לסייע למטופל להשתמש באותה אנרגיה יצרית ויצירתית המשפיעה על גופו ונפשו ועל הקשר בינו ובין המטפל, ולנתבה לפעילות יצירתית כלשהי שבכוחה לחדש, לשנות או להוסיף דבר מה בעולם החיצוני - לממש את פוטנציאל הבריאה הטמון בה.
לסיכום, במונחים של טיפול תומך צמיחה והתפתחות, תהליך ה'מוות והלידה מחדש' נחשב לתהליך חיובי המוביל בסופו לביטוי הכוח היצירתי והקולות האותנטיים של האדם, ולמצב של מימוש עצמי גבוה. אולם עלינו לזכור כי מדובר בתהליך עדין במיוחד המצריך רגישות רבה, חוסר שיפוטיות ואמפתיה מצד המטפל, זאת לצד מודעות עצמית ויכולת לאזן בין האנרגיה הגברית והנשית בתוכו. כמו כן ישנה חשיבות רבה לנושא הגבולות הברורים בתוכם יכול להתקיים מרחב מכיל ומגן לצד עידוד ביטוי יצירתי ועצמאי .
ומה קורה כאשר המטפל הוא זה העובר תהליך של מוות ולידה מחדש?
חלק ב' – מוות ולידה מחדש של המטפל
כפי שראינו בחלק א', ניתן לאפיין את תקופת המוות והלידה מחדש כתקופה בה מופר לזמן מה האיזון הפיזי והנפשי, לקראת השגת איזון מחדש. כאמור, טבעי ובריא שחיי האדם יתאפיינו בהפרות איזון מדי פעם בתחומי חייו השונים לצורך התקדמותו, התפתחותו ובריאותו, וכך נתייחס כאן לתהליך ההיוולדות מחדש, גם אם ביטוייו קיצוניים בעוצמתם. אולם בהתחשב בעובדה ששינויים אלה משפיעים לעיתים באופן קשה על הסביבה, עלינו לבדוק מה קורה כאשר האדם העובר את התהליך הינו המטפל עצמו? כיצד משפיע הדבר על מטופליו ועל הקשר הטיפולי? בנקודה זו ארצה להרחיב בנוגע להיבטים הגבריים והנשיים בתהליך ההיוולדות מחדש, כמרכיבים מהותיים שמינונם והאיזון ביניהם יהיו בעלי השפעה רבה על האדם הנולד מחדש, במקרה זה המטפל, על הקשר הטיפולי ועל המטופל.
לצד ההיבט הנשי של התהליך- זה המפגיש את האדם עם חוויות עוצמתיות של חיבור, אחדות ואהבה – הזוכה לרוב ליותר "יחסי ציבור", ואף לאידיאליזציה, חשוב, להערכתי, להתייחס בהקשר זה ראשית להיבט הגברי של התהליך – זה אשר אחראי לניתוק והפרדת האדם מתפיסותיו והגנותיו הישנות ומכל אשר מייצג אותן. זהו חלק קריטי בתהליך הצמיחה – בלעדיו לא תחול התקדמות אמיתית. הוא אשר מאפשר לאדם לתרגם את המציאות הפנימית החוצה ולבטאה באופן אותנטי. זהו אותו הכוח המסייע לעובר להתקדם ולהתברג בתעלת הלידה בדרכו אל העולם החיצוני, וכך גם בתהליך הלידה מחדש. מדובר באנרגיה שהינה בבסיסה תוקפנית ומעוררת הרבה כאב, לצד הריגושים שבתהליך. בדומה למתרחש במהלכה של לידה, כאשר לצד האנרגיה הגברית העצמית מאזנת האנרגיה הנשית על-ידי התכנסות פנימה, ריכוז המכוון לצרכי הגוף ובהמשך בחוויית החיבור (bonding), גם האדם הנולד מחדש עשוי להיות מרוכז בעצמו ובצרכיו, מכונס בעולמו ופחות פנוי לסביבתו. חלק גדול מן האנרגיה הרגשית מושקע בהתמודדות עם מאבק פנימי ומעבר בין העולמות, בין האני הישן לבין האני הנולד מחדש – דבר אשר יהדהד וישתקף אליו חזרה דרך מערכות היחסים שהוא מקיים עם סביבתו. כאן מתבקשת השאלה האם מטפל בתקופה שכזו מסוגל להמשיך לטפל?
למעשה אל הדיאלוג והמעבר מהאני הישן אל החדש, מתווספת סוגית ההפרדה בין עולמו האישי והמקצועי של המטפל. האם הוא מסוגל להפריד בין השניים? האם הוא אמור בכלל להפריד? או שמא דווקא לאפשר לשני העולמות להזין ולהעשיר זה את זה, כאשר מידע חווייתי אישי מעשיר את תובנותיו המקצועיות ומאפשר פיתוחם של כלים נוספים, וזה המקצועי מסייע לו להגביר את המודעות ולהתמודד באופן יעיל יותר עם מצבו הפרטי? נדמה כי התשובה לשאלות אלה אינה יכולה להיות חד-משמעית, היא תלויה במספר גורמים הקשורים הן למטפל עצמו, הן לכל אחד ממטופליו באופן אישי, והן למסגרת הטיפול ולקשר הנרקם בינו ובינם.
מידת המודעות של המטפל למצבו, עד כמה חש הוא שאכן מסוגל הוא ומעוניין לטפל, מצליח לאזן בין צרכיו האישיים ותפקודו המקצועי, נעזר במערכות תמיכה שונות, עד כמה קשוב הוא לעצמו ולתשוקותיו ומאפשר לאלה לבוא לידי ביטוי באופן שמקדם את צמיחתו שלו ואת קולו האותנטי – כל אלה ועוד הינם גורמים מעולמו של המטפל אשר ראוי ואף הכרחי להתייחס אליהם במצב זה על מנת לבחון את מידת יכולתו להמשיך ולטפל תוך שהוא מסייע ומקדם את מטופליו.
כמו כן ידוע כי תהליכים שעובר המטפל משפיעים באופן ישיר על מטופליו, בדומה למתרחש בין הורים וילדים. מטפל שמתפתח מסייע למטופליו לעשות זאת גם כן, אולם ישנו מקום להתייחס לנושא הפרידות שהינו חלק בלתי נפרד מהתהליך. מטופלים רגישים עשויים לחוש את השינוי המתרחש בעולמו של המטפל כבר בתחילתו. שינוי זה עלול להחוות כסוג של נטישה, לאיים על המטופל, לעורר "התנגדויות" בטיפול ואף נשירה. יחד עם זאת קיימים המקרים בהם דווקא אותן התנגדויות כביכול יכולות להפוך לקרש קפיצה משמעותי בתהליך הטיפולי במידה ומובנות ומטפלות כראוי. לעיתים יאפשר השינוי שעובר המטפל התרחשות של תהליך מקביל אצל המטופל ואף יקדם אותו, כך שישנן השפעות שליליות כמו גם חיוביות לתהליך.
להערכתי, ישנו מקום משמעותי למרכיב האהבה העצמית בתהליך זה. עד כמה מסוגל המטפל לקבל החלטות ולטפל ממקום של אהבה לעצמו ולמטופליו? באיזו מידה הוא עצמו מונע מכוחות האהבה שבתוכו ומסוגל בראש ובראשונה לסייע לעצמו? עד כמה הוא כן עם עצמו, קשוב לצרכיו ומסוגל לספק להם מענה לצד ובמקביל לתפקידו כמטפל? כל אלה מתלווים למידת יכולתו של המטפל לממש את אותה אנרגיה יצירתית המצויה בתוכו, בחייו האישיים ובתהליכי הטיפול.
לאנרגיה היצירתית ישנה מטרה וישנה דרך והאהבה היא המצפן המכוון. מידת הימצאותם של שני הכוחות האדירים הללו, עוצמתם והאיזון ביניהם הוא אשר יקבע, לטעמי, את מסוגלותו של המטפל לתפקד כמטפל טוב בתקופה מאתגרת שכזו והוא אשר יקבע, בין היתר, את איכות ומידת השפעתו של תהליך ההיוולדות מחדש של המטפל, כמו גם את אופי התהליך בקרב מטופליו.
***
