יצירה ביום הזיכרון

מחפשת לכתוב מילים שילוו את הציור, ומתקשה.

העצב המלווה את היום הזה, אותו אני חשה, הוביל אותי לצייר.

וכך, בלי הכנה או מחשבה, יוצאת לה שמחה.

ברגע זה, ממש עכשיו.

היצירה הרגשית, הספונטאנית חושפת משהו מן האמת,

זו שלא ניתן לדבר אותה, שלא ניתן לתפוס אותה.

היא חושפת את התמונה הגדולה ומאזנת.

וכך באופן מפתיע מצאתי את עצמי עצובה-שמחה,

חושבת על אלה שאינם ועסוקה בחיים.

ליבי אומר לי שזו הדרך לחבר בין העולמות,

בין העולם ש"פה" לעולם ש"שם",

בין העולם הגלוי לנו לבין זה הנסתר,

בין "אנחנו" ו"הם".

ליבי אומר לי שזו הדרך-

להרגיש, ליצור ולרפא.

ומה אומר לכם לבכם?

sea of love

love is there - neverending,

living a life of its own.

love is there silently waiting

for the heart to make it known.

*

let your heart lead you

through the path your soul chose.

deep down inside

waits a child that already knows

*

what needs to be done,

what needs to be healed,

for the wonder inside you

wants you to lead.

*

love is there waiting,

playing hide and seek.

love is here, if you're willing to surrender.

now it's your turn to speak.